הבלוג של טיטי TT #טיטי

טיטי, בפוסט רגיש ואישי במיוחד, מדפדפת בזכרונות וחושבת מה היה קורה אם... אילו... לו...

כל שבת אני קמה מוקדם מוקדם לפני השמש ולפני הכדורים הפורחים שעולים אצלנו בעמק כמו פטריות אחרי הגשם ויוצאת לי לשוק הפשפשים בחיפה.

טיטי עוד לפני שהיתה טיטי, טיילה בעולם והיתה טיילת רצינית עם תרמיל על הגב ורון בלב. וכשיוצאים מהבית מגיעים למקומות רחוקים, עושים טעויות ועליהן משלמים.

טיטי חוזרת לשנת 1985 לימי שבת בבוקר לחוף פרישמן בתל אביב. חוזרת לילדות ולמפגש המשפחתי בים, לארוחת בוקר-צהריים מתובלת בהמון חול, אהבה וגעגעועים

איך שהשומר עם החליפה, הטוקסידו והעניבה, פתח לי את הדלת של האוטו הקיבוצי המאובק שלנו והושיט לי יד ביציאה מהרכב – הבנתי שזה לא ממש מקום בשבילי. כאילו זה מאד בשבילי אבל הרגשתי קצת לא שייכת.

יש לנו חבר-שף שלא מגלה מתכונים שלו, וכל מה פעם שהוא נכנס למטבח יוצא משם אוכל אלוהי על גבול החלומי. טעים טעים. אז לקחתי את אחד ממאכלי הדגל שלו, בלי מתכון, והתחלתי לנתח מרכיבים וזה מה שיצא. ואני מרוצה.

טיטי עולה על הליפט ביום בדיקות סקר תקופתיות באיכלוב ואחרי מרתון של שש שעות בדיקות היא מרגישה בדוקה מתמיד. כמו טיפול 10,000 רק בבדיקות.

אני קרועה בין המיטה לשעון, בין "החיים פעם אחת" לבין הרצון לקום יקיצה טבעית פעם בשבוע, בין לטייל בלי כל עם ישראל לבין להגיד לעצמי שזה העם שלי, בין תקומה למדינה. בין "אם יוצאים מגיעים..." לבין תצאי קצת לתוך הבית שלך ותרגעי באמ'שלך. תנוחי.