הלחמניות המפורסמות של טיטי

השבועות עוברים כל כך מהר. רק לפני כמה ימים הייתי בת 17, לפני שעה הייתי סמב"צית פעורה במוצב סחלב על גבול הלבנון, לפני חמש דקות ילדתי ילדים מתוקים ויונקים, לפני דקה היה הסגר הראשון והרגע התחיל השבוע והנה אני כבר ביום שישי. נישט נורמל!

כנראה שאין מניאק בעולם שיעצור את הזמן ולפעמים הוא לא זז מזדחל לו ואני משתגעת שיגיע כבר הרגע, שיעברו הדקות והמחוגים יזוזו מעצמם, ולפעמים אני לא מספיקה להגיד ג'ק וזהו עבר-נגמר-חוסל.

סמב"צית פעורה במוצב סחלב על גבול הלבנון. הרגע השתחררתי

ימי שישי 

עד לאחרונה ימי שישי היו ימים של סידורים קניות בישולים ספורט והפחדה. הרי פחד הוא דבר אפקטיבי ובני הבית רועדים בפינה כשאני נכנסת לבשל או חלילה מנקה. הם מעדיפים להעלם, להתאדות, לעשות קולות של שטיח, ללכת לעבוד או ללמוד העיקר לא להיות עדים לרשיפות. הם אומרים שלפחות בעבודה יש הפסקות ותנאים נורמלים ואנושיים לביצוע משימות.

הם מקבלים ממני רשימה מסודרת של כל המשימות בצורה מדויקת ומפורטת על דף A4. רשימה ממוספרת ואכזרית שאין סיכוי שיספיקו הכל בזמן שאני שוכבת בשיעור על מיטת הפילאטיס. ואז אני חוזרת לי מתוחה ומוחזקת ולהפתעתי הכל בוצע חוץ מסעיף אחד שעליו אני מתעכבת ולא מרוצה וצועקת ממש כמו אחת שלקחו לה את החניה או עקפו אותה בתור בתחנה.  

ואז קיבלתי החלטה וביטלתי ודחיתי והקדמתי את כל הדברים הקבועים בלוז ופיניתי לי את יום שישי לעצמי, לאיזה טיולון, קניות או סתם רביצה במרפסת. והמשימות יחכו וגם הכביסה זהו יום לעצמי או לפחות כמה שעות לבהות בתקרה.

שדה פרגים ליד הבית נטול פחד וצעקות ורשיפות  

חלות ולחמניות וריח של בית 

בלי קשר לענייני הבית או לזמן שלי עם עצמי ב-15 השנים האחרונות בכל שישי (טוב לא כל כל שישי אלא רק כל שישי) אני מכינה חלות ולחמניות והבית אפוף ריח של אפייה. למרות שגדי שלי היה לי למורה מושלם, עדיין לקח לי שנתיים ללמוד, להתנסות, להתייאש ולזרוק מלא בצק לפח עד שלבסוף הצליח לי ויצא לי טוב, טעים ואכיל והריח בחינם.

כמו בלוגריות אוכל מפורסמות ונהדרות אחרות ליזה פאנלים ואפרת ליכטנשטט אני מפרסמת פה, ממש פה, את המתכון והתמונות. ובשביל מתכון ותמונות לא צריך אותי כי את זה יש בכל מאחורה של קמח, אבל ברגעים אלו ממש אני חושפת את כל הסודות ומציעה את עזרתי ועצותיי און ליין לכל מיליון עוקביי: 
* אני משתמשת רק בקמח שטיבל 2 או קמח לחם.
* שמרים יבשים ולא טריים.
* את הלחמניות לפני ההתפחה השניה אני מסדרת אחת ליד השניה צמודות ואז הן תופחות למעלה ולא עושות שפגט ומתחפשות לפיתה.
* בעת האפייה ממקמת קערית קטנה עם מים כדי שיהיו אדים ולחות בתוך התנור.
* איך יודעים שהחלה או הלחמניות מוכנות? דופקים על התחתית שלהן ואם זה חלול אז זה מוכן. בלי קשר לצבע.

ממש פינוק של שישי, ריח של בית, עם חמאה וריבה וגם בלי כלום זה הורס ת'בריאות. הן הפכו לסימן ההכר שלי, למתכון החתימה שלי, לכרטיס הכניסה לארועים, הן חיברו לי חברים שהם חברים שלי רק בגלל זה ועבדתי קשה מאד כדי להגיע לתואר הזה והנה אני מגלה את המתכון כדי שגם לאנשים אחרים יהיו חברים ומציעה ל מי שמסתבך בהכנה שיסמס לי ויקבל הוראות הפעלה או שפשוט יוותר ויתחנף ויציע לי לי שוחד ואז אולי אעביר לו מעשר קטן פצפון. לא מבטיחה כי עכשיו שאני כזאת מפורסמת אני משתדלת גם להיות סנובית ומתנשאת.

את לא מוזמנת אם אין באמתחתך סל נצרים עם לפחות 20 לחמניות וחמאה מתובלת בצד. 

המתכון 

המצרכים:
1 ק"ג קמח לחם או שטיבל 2
חצי כוס סוכר
חצי כוס שמן
2 ביצים
2.5 כפות שמרים יבשים
2 כוסות מים (אולי קצת פחות) פושרים חמימים נעימים
1 כף מלח
זהו.  סופרים שיש שבעה מרכיבים.  

אופן ההכנה הפשוט אך המורכב והמדויק להחריד:
* בצנצנת גדולה של מלפפונים חמוצים קטנים בחומץ של מעדניות רוסיות, מערבבים עם כף את המים והשמרים עד שנמסים. עושים סערה בכוס תה רק בלי תה ובלי כוס.
* בקערת המיקסר החזק שמים את הקמח, הסוכר, הביצים, השמן ומתחילים לערבל עם וו שנראה כמו היד של קפטן הוק מפיטר פן.
* ואז לאט לאט מוסיפים את המים והשמרים לקערה תוך כדי עירבול חזק מהיר.
* נזהרים שלא יעוף קמח על הבגדים
* דקה לפני שהבצק מגובש לו, מוסיפים את המלח
* ואז עשר דקות על השעון מערבלים במהירות גבוהה

* אם המיקסר רוקד אז זה אומר שהוא לא משהו ושהוא צריך אותי שאהיה לצידו ואני מרגיעה אותו ומושבתת לעשר דקות שלמות בהן יכולתי לפנות מדיח, להכין חמאה מתובלת, סלט קטן, ביצים קשות, ממרח זיתים, ממרח זעתר מושלם של נוף. הייתי יכולה לנצל את הזמן יופי אבל לא. הוא "נידי" צריך אותי לידו שלא יפול למטה וישבר ויהרוס את הפרקט עץ.

*אחרי עשר דקות מתקבל בצק רך שרואים את הגלוטן דרכו והוא מתחיל ליצור עולם משלו עם חוטים ופסים והוא אחיד ונעים בלי גושים וכל מה שאני רוצה זה לצפות אותו בציפית נקיה וריחנית של כרית ולישון עד התפחה שניה.
* משמנים קצת את הבצק ומשאירים אותו בקערית המיקסר עם ניילון נצמד מעל.
* מכניסים לתנור בחום של 50 מעלות טורבו להתפחה ראשונה עד שמכפיל את נפחו (ביטוי מופלא "מכפיל את נפחו", יצרתי גן חיות של שמרים והם פשוט פועלים קטנים בתוך התנור ומשחקים בהפרחת בועות אוויר לעולם).

אחרי הכפלה. מלא בעצמו ונפוח רב חשיבות עצמית

* אחרי כשעה, אחרי שעבד יפה לבד, מוציאים את הבצק לשייש נקי ובועטים בו עם הידיים, עונש על הכמות אויר ההכפלה וההתנשאות.
* יוצרים נחש ארוך ושמן וחותכים את כל הבצק הגדול הזה ל-20 חתיכות או יותר או פחות הכי חשוב שיהיו שוות. אני משתמשת בקלף מקצועי של אופים שפכטל בשפה המקצועית והמתנשאת, אבל גם סכין טובה תעשה את אותה העבודה רק בלי הפלצנות.

* מרפדים תבנית בנייר אפייה, יוצרים לחמניות מכל חתיכה של בצק. אני מתחילה בנחש ואז את האות ע' בכתב יד ואז קצה אחד נכנס לתוך הע' מלמעלה והשני היישר לתוך הע' מלמטה. כל צורה אחרת שנלמדה בגן תתקבל בברכה.
* מסדרים צמוד יחסית על התבנית עם הנייר מושחים בביצה עם קצת מים או חלב, זורים שומשום וחוזרים לאינקובטור להתפחה שניה באותו חום נמוך ואותו טורבו לחצי שעה ככה עד שהן יפות כפולות ומלאות בעצמן.

צמוד צמוד עם ביצה ושומשום 

* מוציאים את התבניות מהתנור ומחממים את התנור ל-200 מעלות טורבו עם הקערית מים בתחתית. כשהתנור חם מחזירים את הלחמניות פנימה וסוגרים מהר.

חמש עשרה דקות בלבד מפרידות בין ריח של בצק וסתם בית לבין ריח של בית של שישי, ריח של מאפה שמרים חלומי, ריח של עננים, ריח של לחמניה חמה שיוצאת מהתנור.

איך יודעים שהן מוכנות גם מבפנים? שואלים אותן אם הן לא עונות אז דופקים מלמטה

איך יודעים שהן מוכנות גם מבפנים? שואלים.
אם הן לא עונות אז הופכים אותן וטופחים עליהן מלמטה בתחתית. אם הצליל חלול אז הן מוכנות ומושלמות ובמרקם של כותנה שהרגע נקטפה בדיוק בעונה, דומות לשערות סבתא אוויריריות או פשוט מזכירות חלות של שבת אמיתיות.

* מפרידים אותן מעצמן בעודן חמות כדי שלא יהיו מושי מושי ומגישים עם חמאה ודבש או פשוט ככה בסלסלה והן יחטפו כמו לחמניות חמות אחרי הגשם.

בתאבון ובהצלחה ואני פה לכל שאלה או כל חור בתסריט או בעלילה. נשבעת שלא החסרתי פירור מסיפור המעשה והרבצתי את כל התורה.